״קיבלתי את ספרך על פפיטה ויהודה וקראתי אותו בשקיקה. זכיתי ללמוד אצל פפיטה בשנה האחרונה לחייה. בשבילי זו היתה השנה הראשונה ללימוד פילוסופיה. הגעתי מהקיבוץ, מהמקום שראיתי בו חזית. מהרבה בחינות. הספר שלך נתן תמונה רחבה והוא ספר אמיץ. המספריים הם של עורך ולא של צנזור. הספר הוכיח כי אכן פפיטה היתה פילוסופית כלומר אוהבת חוכמה אך גם אוהבת. היא אהבה את בחיר לבה בבשר וברוח גם יחד״
 

— מוקי צור, קיבוץ עין-גב, היסטוריון ומחנך

​

״קראתי בנשימה עצורה את ספרך, אילן, על תולדות אהבתם המיוסרת של ‏יהודה ופפיטה. כתבת ‏ביוגרפיה סוערת ויחד עם זאת אמינה המבוססת על מכתבים שאחרי שנים החלטת לפתוח אותם ‏ולהתעמק בהם ועל כך יישר כוחך. יש הרבה מה לומר על חייהם המשותפים הרוויים חשדות ודאגה, ‏עליות ומורדות, על הבדלי הטמפרמנט ביניהם ועל כך שנעדרו מהארץ דווקא במלחמת השחרור. גם ‏למלחמת העולם השנייה אין הד בהתכתבויות שלהם. שקועים רק בעצמם ובקריירה שלהם על אף ‏אהבתם ונאמנותם לארץ״ 

— פרופסור ניצה בן-דוב, אוניברסיטת חיפה, כלת פרס ישראל לספרות

​

״אני קוראת בהנאה גדולה את הספר. כמו ממתק מיוחד, אני טועמת ממנו כל ערב, מקווה שלא יסתיים. אני לומדת המון ובהנאה גדולה, מכירה את גיבורי ילדותיך ודרכם מכירה עולם שלם – תקופה וסביבה תרבותית. נהנית עד מאוד. נפלא שהבאת את כל העושר הזה לעולם״

— פרופסור רוחמה וייס, היברו יוניון קולג׳

​

״חייהם המשותפים של יהודה ופפיטה האזרחי במשך עשרים וארבע שנים, משנת 1939 שבה נפגשו בנעוריהם באוניברסיטה העברית בהר הצופים ועד להתאבדותה בביתם ברחוב רחל אמנו, בירושלים, בשנת 1963, מתוארים ביד אמן בספרו של ד"ר אילן אזרחי, איש חינוך ירושלמי ומומחה בתחום יחסי ישראל ויהודי התפוצות, על פי המכתבים הרבים שהחליפו בני הזוג בכל עת שבה לא שהו ביחד, ועל פי ההקשרים הרחבים של התקופה שבה נכתבו המכתבים מנקודת ראותו של מחבר הספר ומנקודת מבטם של המתכתבים ובני- דורם. הקול האישי הלא מוכר של בני הדור שנולדו בראשית העשור השלישי של המאה העשרים וחיו ביחד כחברים וכזוג נשוי מ1939 ועד 1963, הרקע ההיסטורי והחברתי המרתק של התקופה, אופי הזוגיות ביניהם והנושאים שהעסיקו אותם, והמטרות אליהן חתרו בחריצות ובנחישות, בתקופה היסטורית דרמטית, הוא מעניין ומאלף״
 

— פרופסור רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

​

​

אי אפשר להניח מהיד את הספר המרתק שד"ר אילן אזרחי כתב על דודו ודודתו, יהודה ופפיטה האזרחי, שניהם דמויות מרתקות וסוחפות. מאות המכתבים שכתבו זה לזו יהודה ופפיטה חושפים סיפור אהבה מפעים, אהבה שהם הצליחו לשמר ולטפח גם בתקופות רבות של פירוד וקיבלה ביטוי מילולי מרגש במכתבים. אילן מוליך את הקוראים בנבכי אהבתם בעדינות וברגישות ואף מצליח דרך סיפורם האישי לחשוף את הקוראים להלכי הרוח הלאומיים, התרבותיים ובמיוחד המגדריים. הספר שופך אור על האפליה על רקע מגדרי שחוו נשים אקדמיות בראשית המדינה (ויש שיגידו עד היום). תיאור תהליך אי התקבלותה של פפיטה כפרופסורית במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בראשית שנות השישים מציג את הקושי הרב שהיה לנשים מוכשרות, בעלות הישגים בינלאומיים ושאיפה להתקדם, להתקבל לאקדמיה הישראלית. שם הספר "כאב תהומי ועונג עילאי" הולם היטב את חווית הקריאה.

​

— דר' סיגל דוידי, מחברת הספר "בונות ארץ חדשה: אדריכליות וארגוני נשים בתקופת המנדט"