כְּאֵב תְּהומי וְעונֶג עִילָאי

באפריל 1939 נפגשו בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית שני צעירים יפי תואר בני פחות מעשרים. הוא – צבר יליד ירושלים, סופר בראשית דרכו. היא – עולה חדשה מצ'רנוביץ ברומניה, מבריקה ושאפתנית. היכרותם הציתה סיפור אהבה שנפרס על פני עשרים וארבע שנים, עד לסיומו הטרגי. יהודה היה לסופר, מחזאי ועיתונאי, ופפיטה הייתה לפילוסופית בעלת שם בין-לאומי, ושניהם נודעו במעגלים התרבותיים והאינטלקטואליים במדינת ישראל הצעירה. זהו סיפור על הצלחות ועל החמצות, על המתח בין החיים בישראל לכמיהה אל העולם הגדול, על זוגיות תובענית ועל פשרות למען הצלחת האחר. זהו סיפור תקופתי על החיים בעידן הדרמטי של היישוב בארץ ישראל ובעשורים הראשונים של המדינה. אך בעיקר זהו סיפור על כוחה של אהבה כואבת ומענגת.

״זהו סיפור על כוחה של אהבה כואבת ומענגת״

ד״ר אילן אזרחי

אני איש חינוך ומומחה בתחום יחסי ישראל ויהודי התפוצות. בעבר מילאתי שורה של תפקידים בכירים ביניהם, מנכ"ל פרויקט מסע. בשנים האחרונות אני מרצה באוניברסיטת חיפה בתכניות העוסקות ביהדות זמננו. בשנת 2017 הוצאתי את ספרי על ירושלים: "שפויה בחלומה – גאות ושפל ב-50 שנות איחוד ירושלים" (הוצאת אלבטרוס). נולדתי בירושלים באמצע שנות החמישים. סבא וסבתא שלי היו אנשי העלייה השנייה שהתיישבו בירושלים בראשית העשור השני למאה הקודמת. מאוחר יותר הם היו בין המשפחות הראשונות שרכשו מגרש בשכונת רחביה ובנו בה את ביתם שנחנך ב-1924. יהודה האזרחי היה דודי. אבי, איתן, אחיו הקטן של יהודה, היה הילד הראשון ברחביה. בשנת 2019 נתגלו המכתבים ששלחו פפיטה ויהודה זה לזה במהלך השנים ביחד עם ערימה של מסמכים וכך נולד הרעיון לספר: "כאב תהומי ועונג עילאי: פפיטה ויהודה האזרחי" (הוצאת כרמל)

״ואני אוהב אותך. ואני אומר לך: ליל מנוחה, פפי״

מתוך ההקדמה

הצירוף 'יהודה ופֶּפּיטה', או נכון יותר, יהודה וְ פֶַּ פִּ י, היה חלק מהלקסיקון המשפחתי שלנו. הוא התגלגל על הלשון בטבעיות כל שנות ילדותי. יהודה היה אחיו הגדול של אבי, איתן, מבוגר ממנו בחמש שנים. הוא לא היה סתם דוד. יהודה הסופר, המחזאי והעיתונאי, היה האח המפורסם בין הבנים של משפחת אזרחי־בְּ ריסקר, 'ידוען' בלשון בת זמננו. בשונה ממנו, פפיטה הייתה דמות חידתית שהסתלקה מחיינו בשלב מוקדם יותר. יהודה ופפי התגוררו בדירה ענקית, מרובת חדרים, ברחוב רחל אימנו במושבה היוונית בירושלים. הדירה ששכנה בבית מידות נרכשה בשנות החמישים של המאה הקודמת מ'נכסי נפקדים'. הבית ניצב מול המקום שבו שכן מגרש הכדורגל המיתולוגי של 'הפועל ירושלים'. זו הייתה דירה אפלולית ומסתורית שהתפרסה על פני כל הקומה השנייה של בית האבן הנאה, אשר בירושלים כונה 'בית ערבי' (במקרה זה היה הבית קודם לכן בבעלותו של נוצרי־יווני). הכניסה לדירה הייתה בראש מספר מדרגות אבן שהובילו ממפלס הרחוב אל דלת עץ עתיקה עם מפתח ברזל חלוד. הדלת נפתחה אל חדר מדרגות פרטי עשוי עץ חורק שהוביל לדירה. במעלה המדרגות נתלו ציורים ובהם דיוקנאות קודרים, כמו מתקופה אחרת, רובם פרי יצירתה של פפיטה. הדירה הייתה עמוסה לעייפה באלפי ספרים, ברהיטים אירופיים כבדים וביצירות של מיטב האמנים הישראלים לצד תמונות ופסלים מעשה ידיה של פפיטה. כל תכולת הדירה הזו הייתה שונה מן הסגנון המודרני, המואר והמאופק של שכונת רחביה שבה גדלנו. לא פקדנו את הדירה של יהודה ופפי לעתים תכופות. זה לא היה מקום 'מתאים' לילדים. המקום היה מרתיע, מלא בפריטים שאסור לגעת בהם, ללא צעצועים. אפילו סוזי, החתולה הסיאמית האפורה של פפיטה, הייתה זעופה ומרוחקת.

״אני נושק לעינך השמאלית... אני נושק למצחך... ואני אוהב אותך״

"יְהוּדָה וּפֶּפִּיטָה עַכְשָׁו שְׁלֵמִים בְּחִסָּרוֹן אֶחָד תָּמִים, מְדֻבָּקִים"

— נתן זך

רכישה

אני שמח ומודה על התעניינותכם בספר. תוכלו לרכוש אותו בחנויות הספרים, באתר הוצאת "כרמל", או ישירות דרכי - באמצעות מילוי הטופס הבא. לאחר מילויו, אצור עמכם קשר להשלמת הרכישה ותאום המשלוח 

תגובות קוראים

״קיבלתי את ספרך על פפיטה ויהודה וקראתי אותו בשקיקה. זכיתי ללמוד אצל פפיטה בשנה האחרונה לחייה. בשבילי זו היתה השנה הראשונה ללימוד פילוסופיה. הגעתי מהקיבוץ, מהמקום שראיתי בו חזית. מהרבה בחינות. הספר שלך נתן תמונה רחבה והוא ספר אמיץ. המספריים הם של עורך ולא של צנזור. הספר הוכיח כי אכן פפיטה היתה פילוסופית כלומר אוהבת חוכמה אך גם אוהבת. היא אהבה את בחיר לבה בבשר וברוח גם יחד״
 

— מוקי צור, קיבוץ עין-גב, היסטוריון ומחנך

​

״קראתי בנשימה עצורה את ספרך, אילן, על תולדות אהבתם המיוסרת של ‏יהודה ופפיטה. כתבת ‏ביוגרפיה סוערת ויחד עם זאת אמינה המבוססת על מכתבים שאחרי שנים החלטת לפתוח אותם ‏ולהתעמק בהם ועל כך יישר כוחך. יש הרבה מה לומר על חייהם המשותפים הרוויים חשדות ודאגה, ‏עליות ומורדות, על הבדלי הטמפרמנט ביניהם ועל כך שנעדרו מהארץ דווקא במלחמת השחרור. גם ‏למלחמת העולם השנייה אין הד בהתכתבויות שלהם. שקועים רק בעצמם ובקריירה שלהם על אף ‏אהבתם ונאמנותם לארץ״ 

— פרופסור ניצה בן-דוב, אוניברסיטת חיפה, כלת פרס ישראל לספרות

​

״אני קוראת בהנאה גדולה את הספר. כמו ממתק מיוחד, אני טועמת ממנו כל ערב, מקווה שלא יסתיים. אני לומדת המון ובהנאה גדולה, מכירה את גיבורי ילדותיך ודרכם מכירה עולם שלם – תקופה וסביבה תרבותית. נהנית עד מאוד. נפלא שהבאת את כל העושר הזה לעולם״

— פרופסור רוחמה וייס, היברו יוניון קולג׳

​

״חייהם המשותפים של יהודה ופפיטה האזרחי במשך עשרים וארבע שנים, משנת 1939 שבה נפגשו בנעוריהם באוניברסיטה העברית בהר הצופים ועד להתאבדותה בביתם ברחוב רחל אמנו, בירושלים, בשנת 1963, מתוארים ביד אמן בספרו של ד"ר אילן אזרחי, איש חינוך ירושלמי ומומחה בתחום יחסי ישראל ויהודי התפוצות, על פי המכתבים הרבים שהחליפו בני הזוג בכל עת שבה לא שהו ביחד, ועל פי ההקשרים הרחבים של התקופה שבה נכתבו המכתבים מנקודת ראותו של מחבר הספר ומנקודת מבטם של המתכתבים ובני- דורם. הקול האישי הלא מוכר של בני הדור שנולדו בראשית העשור השלישי של המאה העשרים וחיו ביחד כחברים וכזוג נשוי מ1939 ועד 1963, הרקע ההיסטורי והחברתי המרתק של התקופה, אופי הזוגיות ביניהם והנושאים שהעסיקו אותם, והמטרות אליהן חתרו בחריצות ובנחישות, בתקופה היסטורית דרמטית, הוא מעניין ומאלף״
 

— פרופסור רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

​

​

אי אפשר להניח מהיד את הספר המרתק שד"ר אילן אזרחי כתב על דודו ודודתו, יהודה ופפיטה האזרחי, שניהם דמויות מרתקות וסוחפות. מאות המכתבים שכתבו זה לזו יהודה ופפיטה חושפים סיפור אהבה מפעים, אהבה שהם הצליחו לשמר ולטפח גם בתקופות רבות של פירוד וקיבלה ביטוי מילולי מרגש במכתבים. אילן מוליך את הקוראים בנבכי אהבתם בעדינות וברגישות ואף מצליח דרך סיפורם האישי לחשוף את הקוראים להלכי הרוח הלאומיים, התרבותיים ובמיוחד המגדריים. הספר שופך אור על האפליה על רקע מגדרי שחוו נשים אקדמיות בראשית המדינה (ויש שיגידו עד היום). תיאור תהליך אי התקבלותה של פפיטה כפרופסורית במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בראשית שנות השישים מציג את הקושי הרב שהיה לנשים מוכשרות, בעלות הישגים בינלאומיים ושאיפה להתקדם, להתקבל לאקדמיה הישראלית. שם הספר "כאב תהומי ועונג עילאי" הולם היטב את חווית הקריאה.

​

— דר' סיגל דוידי, מחברת הספר "בונות ארץ חדשה: אדריכליות וארגוני נשים בתקופת המנדט"

צרו קשר

שאלות, הערות, ביקורות וכל עניין אחר - אשמח לשמוע מכם!

ד״ר אילן אזרחי 
052-3821636
ezrachi.elan@gmail.com