למרות הפתיחה המהירה של ציר ההליכה הרגלי שיועד אך ורק לביקור בכותל המערבי, העיר נותרה חצויה בשבועות הראשונים שלאחר תום הקרבות. ייתכן שראשי מערכות הביטחון התקשו להסתגל לאפשרות שהעיר תהפוך למאוחדת לאחר שנים של הפרדה ועוינות, והעדיפו להשאיר אותה מופרדת לזמן מה - ובלבד שיובטחו שליטה וביטחון בעיר שזה לא מכבר חוותה מלחמה בין שני חלקיה. אולם למרות עמדת מומחי הביטחון, כבר ב–29 ביוני, שלושה שבועות בלבד לאחר תום הלחימה ומייד לאחר החלטת הממשלה בדבר קביעת גבולות העיר, החליטו המנהיגים על הסרת המחסומים וגדרות התיל, והותרה תנועה חופשית בין שני חלקי העיר. עד אותו יום רק כמה יחידי סגולה, בעלי קשרים או פורעי חוק למיניהם הצליחו להתגנב ל"צד השני". בימים שקדמו להסרת המחסומים, אנשי חיל ההנדסה עשו עבודה מאומצת בפינוי מוקשים, וצוותי מחלקת התחזוקה של עיריית ירושלים פינו הררי פסולת ומבנים הרוסים מאזורי התפר...

נעים להכיר:

נולדתי בירושלים באמצע שנות ה-50, דור שלישי, לתוך מדינת ישראל הצעירה. החינוך שלי היה ציוני, חילוני, ממוקד הגשמה והתגייסות למען המדינה החדשה.

למדתי בגימנסיה רחביה, והייתי פעיל בצופים. סבא וסבתא, אנשי העלייה השנייה, התיישבו בירושלים בראשית העשור השני למאה הקודמת. הם היו בין המשפחות הראשונות שרכשו מגרש בשכונת רחביה ובנו בה את ביתם. (להמשך...)

הטקסט בכריכה האחורית של הספר:

בתוך ימים, במהלך חודש יוני 1967, הפכה ירושלים מעיר קטנה, חצויה ומאוימת למטרופולין רחב ידיים, כולו בשלטון ישראל. איחוד ירושלים היה תהליך ששינה את אופייה של העיר מקצה לקצה. תושביה, ללא הבדל דת ולאום מצאו עצמם חולקים את העיר החדשה, המנוהלת על ידי ישראל שיכורת הניצחון. כותב הספר הוא אחד מהם: ירושלמי, דור שלישי בעיר, אחד שבחר להמשיך ולחיות בה. אילן אזרחי מתאר את ירושלים ממקור ראשון, דרך עיניים של נער שהתבגר לתוך העיר החדשה והפך לפעיל קהילתי מודאג ואוהב. בספר הוא מציג את מה שהתרחש בעיר ב-50 שנות האיחוד, את הפסגות האופוריות ואת רגעי השפל, את הייאוש והפריחה, בגובה העיניים וללא מסיכות. 

ד"ר אילן אזרחי יליד ותושב שכונת רחביה, ובן למשפחה בת שלושה דורות בירושלים; איש חינוך, מומחה בתחום הקשרים בין ישראל ויהדות התפוצות; אקטיביסט בתחום קידום הפלורליזם והקהילתיות בירושלים.

שפויה בחלומה - גאות ושפל ב-50 שנות איחוד ירושלים | הפקה והוצאה לאור: דובי טל, אלבטרוס 

על הספר